fbpx

מילד טהור למכונה חסרת רגש - הסיפור של שמואל

לחוויה המלאה מומלץ להפעיל סאונד👇

כשהייתי בן 10 שמתי לב שאנשים חסומים, כל הילדים נראו כלכך חיים ושמחים אבל המבוגרים פשוט ריקים…

כאילו שיש גדר שחוסמת אותם מלחיות את הרגשות שהם נועדו לחיות,

מפספסים את כל חייהם לחיות חיים שהם לא מרגישים אותם,

זה כאב לי מאוד כי ידעתי ש…

הדבר היחיד שיש להם זה רגש, הנאה נובעת מרגש.

הייתי שואל את עצמי: 

"למה הם נראים כמו מתים? מה שווה לחיות ככה?"

"מה קרה להם? למה הם לא משנים את זה?"

עד שנפלה לי ההבנה שהדחקתי המון זמן:

הם לא בחרו בזה- אף אחד לא אוהב ולא בוחר בזה.

כוח רצון לא יוציא אותם מזה.

הגעתי לגיל 19 והרגשתי שגם אני מתחיל לאבד מהבטחון שלי

הסקרנות, החיוך, היכולת לייצר אינטימיות, איבדתי טעם בהכל

הרגשתי שאני צריך שאסון יקרה… בשביל להתעורר

התחלתי להכחיש ואז כעסתי על עצמי, ובסוף פניתי להתפתחות אישית:

התחלתי לקום מוקדם בבוקר לעשות ספורט, לכתוב מטרות, לאכול בריא

אבל זה לא היה זה…

כי לא משנה כמה ניסיתי להרגיש בכוח את הרגשות של החיים,

למלא את הצ'קליסט,

שום דבר לא סיפק אותי, ואני נשארתי מתוסכל.

מסתכל עמוק לעיניים של חברים שלי,

ומבין שגם הם באותו המצב,

ושגם הם רוצים לחזור,

לחזור לחיים.

תקופה ארוכה התעוררתי באמצע הלילה שוב ושוב עם השאלה:

למה אני חסום?! מה תוקע אותי?

ואז נזכרתי שוב בתובנה שעלתה לי כשהייתי בן 10:

"אף אחד לא בחר להיות ככה, זה לא עניין של כוח רצון"

והתחלתי לחקור את מחקר חיי…

יום ולילה קראתי, שאלתי שאלות,

עד שהבנתי,

את הסוד של החיים האלה,

הבנתי את הסיבה שבגללה נהיינו אנשים אדישים, סובלים, שלא אכפת לנו אחד מהשני,

הבנתי שכל 'פולס' רגש שאני מרגיש,

שכל פעולה שאני עושה או אפילו ידע שאני מבין מהמציאות

תלויה בדבר אחד:

תת המודע.

אני אדבר ישר אליך: 

כשהיית רגיש, כל דבר 'קטן' נחרט בך כאירוע טראומתי.

אירועים טראומתיים שהורידו אותך, שחקו לך את הילד הפנימי.,

כשהשפילו אותך, כשצפית בפ!רנו, בצבא, בבית הספר או אירועי ילדות,

אלו חוויות רעות שחיסלו לך את התמימות ושיבשו לך את הרצונות עמוק בפנים.

הם חרטו בך שני דברים:

1. חסם רגשי- המוח חוסם אותך מלהרגיש את המציאות בשביל לא להרגיש את אותו הכאב שוב.

2. חסכים- יצרים ששולטים ברצונות העמוקים שלך- מתנגשים ותוקעים אותך

הרי- אינך רוצה להיות חסום, אתה רוצה להגשים מטרות, להנות מהחיים,

הילד התמים והסקרן הפך למכונה חסרת רגש

כנגד רצונו

מנטורים מדברים על כסף, משמעת, זוגיות…

פסיכולוגים מדברים איתך על הכאב…

הם אינם מבינים את השורש,

שמפריד אותך מהחיים,

תת המודע כולל בתוכו את האישיות האמיתית שלך,

זאת ששולטת בעניינים ומאכזבת אותך.

תעשית התרופות, הפסיכולוגים, הבנתי שהכל חארטה…

עד שהגעתי לחקור על
'ריפוי בטראנס'

עיניי התמלאו בבכי והתרגשות, הבנתי שהשגתי את האמת,

לא צריך יותר כאב של שנים על גבי שנים, כל האדישות הזאת של כולם,

זה הוא הריפוי האמיתי,

דרכה אפשר לרפא כל חסם,

מהשורש שלו, מתוך תת המודע

זו חוויה מהנה, מרגשת,

ובמהירות שיא- כל אחד יכול לרפא את עצמו,

רוב האנשים יקראו את הפוסט הזה,

יבינו בדיוק את שורש הכאב וכיצד לרפא אותו,

ובכל זאת הם פשוט יוותרו, אפילו לא ינסו.

אני מציע את החזק מכל, את הדבר החשוב ביותר:

החיים שלך, 

אם זה לא מרגש אותך, זה כנראה לא זמנך,

כנראה שאתה עוד לא מוכן לעבור את הריפוי,

אתה לא מבין- שאתה ראוי לחיים מאושרים וחופשיים,

אתה לא ראוי להצלחה,

אני מציע סשן 'פריצת דרך' כדי שתוכל להתנסות בשיטה שלי,

אני מאמין בה, וריפאתי דרכה מעל ל500 אנשים,

חלקם עברו טראומות של מוות מול העיניים,

הם כבר מעריכים את החיים,

אותם לא צריך לשכנע,

הם מעריכים אותי, הם מיד מתחילים טיפול,

אבל עליך אני לא מוכן לוותר,

אם אתה מוותר רק על להתנסות, ניסיון של סשן אחד

אז אשאל אותך, ממה אתה מפחד? מה אתה יכול להפסיד?

אולי אתה נהנה מלנסות שוב ושוב כל מיני 'טריקים' ולהשאר באותו מקום נוח,

זה רק אתה מול עצמך – עכשיו המבחן האמיתי מגיע,

האם אתה רק דיבורים,

דופק את הראש בקיר שוב ושוב

או

שאביא טרקטור 10 טון שאיתו נחפור יחד ונגלה את הזהב בצד השני של הקיר,

האם יש לך זמן להמשיך לנסות שוב ושוב?

מה, לא מגיע לך ריפוי? הצלחה?

תעצום עיניים ותדמיין את הילד הפנימי שלך,

תסתכל לו בעיניים ותגיד לו:

"אני מוותר על הסשן ריפוי ששמואל מציע",

אם זה נשמע לך בסדר,

אז תיסלם,

אתה עוד לא מבין- שאתה ראוי לחיים מאושרים וחופשיים,

אתה עוד לא ראוי להצלחה,

אם אתה רעב לחיים האלה,

תמלא עכשיו פרטים ונתחיל יחד את המסע👇

"אם אתה לא מכיר את תת המודע שלך,
 אתה לא מכיר את עצמך"

דילוג לתוכן